יחידה
ילד יהודי
אני ילד של השם – מדוע, מתי וכיצד?
בכל יהודי יש נשמה אלוקית שמחוברת כל הזמן לה'. הנשמה היא חלק מה', ניצוץ שקיבלנו בירושה מאברהם אבינו בזכות מסירותו ואמונתו בה'. ה' בחר בנו להיות לו לבנים ולבנות, וכל ילד וילדה יהודים צריכים להרגיש כאילו הם ילדים יחידים של ה'.
ה' אוהב אותנו ודואג לנו. אנחנו רוצים לעשות נחת רוח לה' כמו שילדים רוצים לשמח את הוריהם, ואנחנו גם פונים אליו בבקשות עזרה ובהודיה – בדומה להורים, רק כמובן באופן אין-סופי ואלוקי.
מתפילת שחרית: "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל חוֹלֵי עַמֶּךָ"
ומה יש בתוכנו?
הציבי מראה והזמיני ילדים להביט בה.
שאלי את הילדים: מה אנחנו רואים במראה בתחילה? (כמו הבובה – עיניים, שיער, חולצה, חיוך). אלו דברים חיצוניים. ומה קורה אם נביט עמוק יותר? (איברים פנימיים, לב, מוח ועוד). ומה יש לכם הכי הכי בפנים? (מידות טובות, רגשות, ותרנות, עזרה, חסד).
ובתוך הלב של כל אחד מאיתנו יש אוצר יקר מאוד שנקרא נשמה. הנשמה היא כמו חלק קטן מאלוקים שנמצא בתוכנו, כמו אור קטן ומיוחד שמאיר לנו מבפנים. את האור הזה קיבלנו במתנה מאברהם אבינו. ה' אוהב אותנו כל כך, ולכן נתן לנו את המתנה היקרה הזו – אנחנו הילדים האהובים שלו.
הראי לכיתה את הציור של הילד עם היהלום הפנימי בלב.
בתוך הלב של הילד הזה מאיר יהלום גדול! האור הזה הוא הנשמה שלנו, הניצוץ שה' נתן לנו. בכל פעם שאנחנו עושים מעשה טוב, מוותרים לחבר, עוזרים למישהו או מתפללים לה' – האור הפנימי הזה גדל ומאיר עוד יותר.
התלמידים מוזמנים לומר עוד מעשים טובים שמחזקים את הנשמה שלנו, מתפילה ועד עזרה לחבר.
הזכירי את המילים מהתפילה "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל חוֹלֵי עַמֶּךָ" – ה' הוא המלך, אבל הוא קודם כל אבא שלנו, המקור לבקשות עזרה ולהודיה.
אותיות הא"ב שעלו לשמיים (על פי הבעל שם טוב)
לפני שנים רבות, בכפר רחוק, היה ילד עדין ונחמד אך קשה תפיסה. הוא לא הצליח לזכור את מה שלימדו אותו, ולא ידע לקרוא אפילו מילה אחת. הדבר היחיד שהצליח ללמוד היו שמות אותיות הא"ב: אלף, בית, גימל, דלת... הוא אהב אותן מאוד והיה חוזר עליהן בשעה ששיחק בחצר או רעה את העיזים בשדות.
ביום הכיפורים לקח אותו אביו לבית הכנסת הגדול של הבעל שם טוב. כולם התפללו מתוך הסידור, והילד עמד עם הסידור בידו ולא ידע מה לעשות. הוא כל כך רצה לדבר עם ה' ולספר לו כמה הוא אוהב אותו – אבל לא ידע אילו מילים לומר.
ליבו התמלא געגוע ואהבה גדולה, ופתאום הרגיש שהוא חייב להוציא את זה החוצה. באמצע התפילה השקטה פתח את פיו וצעק בקול רם: "אֵלֶף! בֵּית! גִּימֶל! דָּלֶת! הֵא! וָו!" – הוא צעק את האותיות שידע, ישר מהלב.
האנשים נבהלו והתפלאו, ואביו הצטער והתבייש. אבל הבעל שם טוב סימן לכולם להמשיך להתפלל, ולאחר התפילה אמר: "אל תכעסו על הילד הטהור הזה! הקול של האותיות שלו עלה ישר לשמיים וגרם לה' שמחה עצומה. הילד הזה לא יודע מילים קשות, אבל הוא נתן לה' את כל הלב והנשמה שלו. כשהאותיות הקדושות האלה הגיעו לשמיים, המלאכים חיברו מהן את התפילה הכי יפה בעולם!"
הפעלה תוך-אישית: בקשי מכל הילדים לעצום עיניים ולבקש בלב בקשה מה', כל אחד ואחת מהלב שלו. ה' מקשיב עכשיו לבקשות שיוצאות לנו מהלב והנשמה.
משחק "חבילה עוברת" של הגוף והנשמה.
הדליקי את השיר "ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב". הילדים מעבירים חבילה העטופה בשכבות נייר (הגוף העוטף). כשהמוזיקה עוצרת, הילד שמחזיק בחבילה מקלף שכבה אחת וחושף ציור שמבטא מעשה טוב שמחזק את הנשמה.
התלמיד מסביר מה הוא רואה ומשלים את המשפט הקבוע: "כש... הנשמה גדלה, וה' בשמחה" (לדוגמה: כשילד מוותר לחבר שלו את המשחק, הנשמה גדלה וה' בשמחה).
שבעת המעשים:
בסיום: הגענו אל האוצר הפנימי – זו הנשמה האלוקית שלנו. כל המעשים הטובים שעשינו בדרך עזרו ליהלום להאיר הכי חזק שיש.
כי מורשת זה דבר יקר, ומחפשים את האוצר ומוצאים את… הנשמה!
הכניסי לתיבה קופסה בתוך קופסה, או בבושקה.
הזמיני תלמיד או תלמידה להכניס יד לתיבה בעיניים עצומות, למשש ולתאר את הבובה. הכיתה מנחשת.
חשיפה: פתחו יחד את הבבושקה שכבה אחר שכבה – הנמשל הוא הגוף שעוטף את הנשמה. כשפותחים את השכבה הפנימית ביותר, מוצאים את האוצר האמיתי – אבן יקרה, או פתק עם תמונה של אבן יקרה.
גם בתוכנו יש אוצר יקר – הנשמה.